בן עישה (זנו) וישראל. נולד ביום כ"ג בתמוז תשי"א (27.7.1951) בטבריה. אח צעיר ליוסף ואליהו (אלי) ואח בוגר לשמעון וחסיבה.

מרדכי החל את לימודיו היסודיים בעירו. אהב מאוד את הכינרת שלחופה גדל, בילה באזור ונהג ללכת עם אחיו לדוג באגם. בצעירותו התייתם מאביו ואת המשך לימודיו עשה בפנימייה.

בשנת 1969, בתקופת מלחמת ההתשה, התגייס לצה"ל והוצב בחיל הרגלים. שירת כלוחם בחטיבת גולני ונטל חלק בפעילויות מבצעיות. בנובמבר אותה שנה איבד את אחיו הבכור, טוראי יוסף פרטוש, שחלה בעת שירותו במחלה קשה, נותח ונפטר.

בשנת 1971, בעודו חייל בשירות סדיר, נפצע מרדכי בבטנו. אחרי טיפול ושיקום הוא שוחרר משירות, והוכר כנכה צה"ל.

בשנת 1978 נישא לשושנה והם קבעו את ביתם בטבריה. במרוצת השנים נולדו ששת ילדיהם: ימית, חיה, התאומות שירן ומורן, יוסי ואור. אהב מאוד את משפחתו ודאג לכל מחסורה. אהבתו הגדולה לכינרת המשיכה ללוות אותו גם בבגרותו והוא הנחיל אותה לילדיו.

לאורך השנים עבד בעיריית טבריה, בתחום התחזוקה. נחשב לעובד חרוץ וקפדן וזכה להערכת מנהליו וחבריו לעבודה.

מרדכי היה אדם מלא שמחת חיים ואיש רעים להתרועע. חובב כדורסל מושבע שעקב באדיקות אחר משחקי הליגה ולא החמיץ אף שידור. אהב לצאת לבלות, לרקוד ולשמוח עם המשפחה והחברים. בכל הזדמנות יצא לטיולים ונופשים ולא ויתר על כך גם כשהחל מצבו הבריאותי להידרדר.

מרדכי ישראל פרטוש נפטר ביום כ"א באדר ב' תשע"א (27.3.2011) והוא בן חמישים ותשע וחצי. הובא למנוחות בבית העלמין "טוהר רחל" ("הזורעים") שבטבריה. הניח אישה, חמש בנות ובן, נכדים ואחים.

על מצבתו חקקו אוהביו את הפסוק "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורָדפהו" (תהילים לד, 15), והוסיפו את הכיתוב "אבא, נזכור ולא נשכח אותך לעד".